25.11.60
"אם לא אכפת לך, אני אקפוץ רגע לגרז' ואקח משולש של 'כשרות'," אמר מאספי ועצר את המכונית בפתח מוסך אדום-שלט שבדרך המלך.
דווקא היה אכפת לי, ואפילו מאוד, אבל אמרתי: "אתה צריך ליטול רשות ממני – חה-חה-חה!"
זה קרה ביום של גשם חזק, בו הכביש חלקלק ודביק, ובו נוסע כל וספאי מנוסה – באוטובוס. עמדתי בתחנה וקללתי את יומי ואת "דן", כי בינתיים יצאה לה השמש מנרתיקה, כמו שכתוב בספרים, וכל האוטובוסים טבעו בים של זחילה, כמו שלא כתוב בשום מקום. ופתאום נעצר מיודעי משכבר הימים, דוקטור אחד, ונותן לי טרמפ. מזריחה אני את פני בתודה ויוצאים לדרך. ובדרך מדברים על גשמי ברכה, על ברכה הג'ינג'ית שהיתה פעם ידידתו, על ידידות שנפסקה עם שמוליק מאז נהיה אדם חשוב באזור דימונה, על דימונה-כיתן שנשבר מעליה ענן של טיפשות, כי בעלי המפעל לא רצו לשמוע בקול משרד הפתוח שהזהיר אותם מפני שטפונות, על שטפונות וכלי רכב, והצו האחרון היפה, אליו נרתמו כל המוסכים והם עושים בדיקות "כשרות" ללא כל תשלום או טובת הנאה אחרת, פרט לטובת ההנעה הטובה – ועוד אומרים שפסה חלוציות מן הארץ.
מחוז-חפצי כבר נראה באופק כשמאספי שאל את שאלתו האדיבה הגורלית. הוא חזר מלא חיוכים ומרץ ואמר לי, שבעל הגרז' רוצה רק להציץ ומיד יתן את הפתק. שוב הזרחתי את פני ואמרתי לו אלפי תודות וכי אגש כבר ברגל. הוא לא רצה לשמוע על כך. "לא בא בחשבון. רק רגע אחד."
בעל הגרז' פתח את מכסה המנוע, אמר למאסף להתניע את המכונה, עיקם את פניו והפליט: "שלייף סופאפים."
"צביקה, השתגעת! הרי רק לפני חודשיים עשיתי אוברול כללי!"
צביקה חייך כמו צבי מיואש. "אז מה אני יכול לעשות? אתה רוצה ליהרג על מצפוני. ואצל מי עשית אוברול?"
גימגם המאסף שלי, שמט את כתפיו האשמות מאוד והפליט "החותן שלי…"
"חותן, שמותן, איזה גרז' פרחחי שאין לו רשיון תיקן לך את המכונה. קח אצלו את המשולש!"
"רק אביא את הגברת הזו ומיד אחזור אליך."
"אינך צריך למהר. בין כה וכה אין לי פנאי בשבילך היום."
"שמע," אמרתי לדוקטור כשהגרז'ניק הסתלק, "בוא ניסע לגרז' אחר ונשמע מה אומר זה."
בגרז' עם שלט ירוק פתחו את המנוע, התניעו את המכונה ומצאו שהדריישאפט קצת עקום. המוטור, ככה, בובה. יום עבודה אחד ופה ושם קצת ברגים, איזה שמונים לירות של מה בכך. "אדוני, תחליט מהר. אין לי פנאי. מי בתור?"
בגרז' השלישי מצאו שהבקאקס – אל תשאלו מה זה – משהו אצל הבקאקס הזה לא בסדר. "שישים לירות, חצי יום עבודה, והמשולש בידך. ואתה לא מאמין לי, תיגש לגרז' אחר!"
ראיתי שמאספי מהסס אם להסכים ואם לאו. פחדתי פן יסכים ולא אספיק ללמוד את יתר חלקי המכונה בעלי השמות המקסימים. וגם עשיתי חישוב שכל העניין הזה דומה להגרלה, וכי המזל מאיר לנו פנים. מגרז' אחד למשנהו הרווחנו עשרות לירות וחסכנו ימי עבודה שלמים. "ומה עם הדריישאפט והקראנגשאפט, והסופאפים והרינגים?" הייתי מתה לדעת. הדוקטור זרק בי מבטי אימים. "את לא רוצה לגשת למקום שכל כך מיהרת?" שאל בלי נימוס.
בגרז' הרביעי מצאו שהברקסים שווים לזבל, ובגרז' החמישי… מי זוכר את האבחנה של הגרז' החמישי! בכל אופן, אני לקחתי את היזמה לידי ואמרתי לו שיעשה מה שהוא רוצה אבל שזה לא יעלה על גבולות עשרים לירות ושעה אחת עבודה. הוא הסכים. אז נזכר הדוקטור שיש לו גרז'ניק אחד עם קראנגשאפט אמיתי אצלו במחלקה, ובכן עשינו אחורה פנה – ונסענו לבית החולים. בדרך פגשנו את החותן. הוא זרק בי מבט חשדני, אך לאחר ששנינו סיפרנו לו בפרוטרוט על מבצע הגרז'ים להכנת כלים (מזהב) לקראת החורף, נדלק הוא באש המרד עשינו אחורה פנה – והחלטנו לנסוע לירושלים והחלטנו לנסוע לירושלים למפקח על התעבורה בדרכים – לפקוח את עיניו.