14.11.66
כל כמה שמרבים לספר ולפאר ולקלס ולשבח ולקנות ולמרוח ולרוץ לקוסמטיקאיות ולתלות תקוות – תמיד מלחש שם בלב פנימה השד הקטן שקוראים לו "ספק":
"או שלא צריך, או שלא יועיל" ו"משום דבר לא מזדקנים כמו מן הגיל." (זה אפילו מתחרז...)
ובכל זאת, מסתכלים על חברות מימי בית הספר, שנכנסנו ביחד אתן לנערות ואמהות ואפילו קצת הלאה... ויש ביניהן הנראות... מה נכחד... בעשר שנים צעירות מאיתנו.
מטופלות, תסרוקתן עשויה, עורן צח ורענן – מאופרות כהלכה. כלומר – כל הקוסמטיקה לא לשווא. מנסים – אך עלינו זה לא נראה כמו עליהן. מהו הסוד שלהן?
אמנם, אין המראה הכל, אבל כשמשתקף מן הראי עם בוקר פרצוף מקומט, סנטר קצת כפול, ועיניים במסגרות אבל – היום לא יהיה עוד ורוד.
ושוב אין לדעת: האם העיניים אשר בפרצוף הפרטי שלנו – צובעות את החיים בצבעים דומים לפרצוף שלנו – או שהפרצוף שלנו מקבל את הצבע של חיינו.
ואולי זה הדדי. משהו כמו "כלים שלובים"?
*
עם "הספק" נסענו לאשדוד לראות במו עינינו, כיצד מייצרים נעורים סינטטיים. בית חרושת למוצרי קוסמטיקה "רבלון" חגג אותו יום טקס אימים מיוחד במינו. קבורה של יופי.
טרקטור, כזה שחורש בשדות, אפור-חקי עם גלגלי ברזל ושרשראות מסורתיות, היה עולה ויורד חליפות על ערימות עצומות של... שפתונים, לכה לציפורניים, קרם פנים, פודרה, מחזק ציפורניים, עפרונות עיניים... בקבוקים, שפופרות, קופסאות, היו נאנחים תחת פעמי הברזל ומגירים את קרביהם האדומים, שחורים, חומים, וורודים, ירוקים.
ומסביב עומדים הקברנים ובשקט רב של אנשי מקצוע מחכים לעוד משלוחים "ששעתם הגיעה" ולידם עומדת "המשפחה" שעמלה, גידלה וייפתה ומבכה מרה.
"עוד היה אפשר להשתמש בהם," נאנחת אורחת ומרימה בקבוקון של לכה טובה ויפה ומצוחצחת. "למה אתם משמידים את זה?"
"למה," מסבירה האחראית לייצור. "משום ש..." הופכת את הבקבוקון – ושם מסומן תאריך ייצור בקוד סתרים, והתאריך הזה אומר פגה תקופת חייו וטיבו ירד. אחד דינו של הבקבוקון, "אל עפר תשוב".
שוב לא יעלה על מדפים בחנות ריחנית, לא יקנו אותו ידיים חומדות, ולא יצפו בו ציפורניים עד יבהיקו.
וגם מוצרים שלא עמדו במבחן – נקברים. מסביר מר מודעי, מנהל המפעל באשדוד. מכל מנת ייצור מפרישים 12 דוגמאות ושולחים אותן לבדיקה במעמדות המרכזיות באנגליה, ועד שלא מקבלים את האו-קיי. לא מוכרים ואם נמצא משהו לא כשר בעיניהם – קוברים.
עם תחילת הייצור במפעל היו "קוברים" הרבה, עתים אף 25 אחוז מכלל הייצור. עתה לכל היותר – 5 אחוזים.
מה הגורמים לקלקול בשעת ייצור?
עתים טעות קטנה בטמפרטורה, עתים תהליך שאינו עולה בקנה אחד עם ההוראות. עתים האריזה פגומה ולא לפי דרישות המרכז. לרבלון מוניטין עולמיים והוא חייב לשמור עליהם בכל מחיר. איך אומרים – "טוב שם טוב משמן טוב".
כמה עולה "השם הטוב" הזה עכשיו. כלומר – מה ערך המוצרים שנקברים ברגע זה?
ברגע זה "לוקח הטרקטור רוורס". על המשטח שבחצר, שלפני רגע קט נפרשו למראה עינינו אלפי קופסאות מגונדרות עם סודות יופי נשיי – מונחים "פגרים" זבים דם סינטטי. וריח חריף של לכה ואצטון פורש כנפיו בסביבה – והטרקטוריסט מתאונן שהוא עוד מעט יהיה שיכור ולא מיין...
"מה ערך המוצרים? זה תלוי. חמשת אלפים ל"י – למפעל. לו שווקו – היו עולים 13 אלף ל"י – בתוספת המסים."
"למה אינכם מוציאים מוצרים אלה למכירה כסוג ב'. יש נשים שאינן יכולות להרשות לעצמן לקנות ממוצריכם, כי יקרים הם."
"אין לרבלון סוג ב'. יש רק סוג א' – ומשום כך הוא יקר. ולא רק אצלנו – בכול העולם."
"למה אתם דורסים בטרקטור – למה אינכם קוברים ודי?"
"אין בררה. ניסינו לקבור – ואז באו ילדים, ועם לילה, פתחו את הקברים – ולמחרת היום הופיעו מוצרי רבלון ברחובות במחיר ירוד וב... טיב ירוד. וזאת לא נוכל להרשות..."