9.10.70
העובדה שהוא אחד מן החבר'ה, ועוד מן הימים הטובים ההם בפלמ"ח, אינה מפריעה לו להיות גם אחד מאנשי העסקים המוצלחים בארץ. אולי אפילו להיפך. קשרים, קשרים – אתם יודעים...

אבל למרות היותו איש עסקים מצליח, אחד שמגלגל כספים גדולים, אחד שמנהל מפעלים עצומים ומנהל משא ומתן על עסקות של מיליונים – הוא חמד שקשה לתארו במילים. תמיד עסוק מעל לראש ותמיד יש לו פנאי לשתות כוס קפה עם מישהו ולעשות טובה, להיות בעל לאשה חמודה ובעל עיניים רואות את כל הנשים החמודות. להיות סבא וחתיך המרקד בכל הדיסקוטקים, ולצאת למילואים ולעסוק בפוליטיקה ומה לא.

רואים אותו הרבה הרבה בכבישים, אם אכן מספיקים לראות את המכונית הגדולה קורעת את הדרכים כמו פגז את האוויר. ובכל זאת זכה לקבל תעודה של נהג זהיר. איך? מפני שבמהירות שבה הוא נוהג שום שוטר אינו מסוגל להשיגו...

והנה יום אחד, מגיע ידידנו לצומת. אור אדום. נו באור אדום עוצרים. כמובן. אבל לידו נעמד שוטר-תנועה דקיק, עם שפם. פנים שחומות ושאר אותות החן של צעיר תימני.

"אדוני, תואיל לסור לצד," אומרת תנועת ידו המנומסת.

"הלא עצרתי..."

"נכון, הכל בסדר. אני סתם רוצה לשוחח אתך."

"כל הכבוד."

"הכבוד הוא שלי, מר שלמה כך וכך."

"כל הכבוד. מניין אתה יודע את שמי?"

"התעניינתי. אתה רואה. אני מתעניין בך כבר איזו חצי שנה. יום יום אני רואה אותך בכבישים טס כמו מטורף. אמרתי, נברר מי האיש. נו, ועכשיו אני יודע, אתה אדם עסוק מאוד. יש לך מפעל כאן ויש לך מפעל שם. ויש לך בית במושבה זו וזו, ומספר הטלפון שלך הוא זה וזה, נכון?"

"שיקחני השד. נכון."

"ויש לך אשה חמודה. וילדים ונכד והרבה ידידים. ובכלל אתה בחור טוב."

"יכני הרעם..."

"חלילה. אני אוהב אותך. אני פשוט מעריץ אותך. ומסיבה זאת אני רודף אחריך כבר חצי שנה. רחם עלינו. איך תיראה כל הארץ שלנו בלעדיך? תאר לעצמך איך נתאבל. המפעל שלך ייסגר, ויהיו כל כך הרבה פועלים מחוסרי עבודה... אשתך תהיה אלמנה. וחבל עליה. יש עכשיו עודף כזה של נשים בארץ... ילדיך יהיו יתומים ויצטרכו לריב על ירושה..."

"שמע בקולי. יש לך שעון? טוב. הייתי משאיל לך את שלי."

"ובכן, תוריד את השעון ושים אותו כאן, לפניך."

"ועכשיו – כמה זמן לוקחת לך הדרך עד המפעל בטיסה המסוכנת שלך? עשר דקות. יפה. זאת אומרת שהיית מגיע לשם בשמונה ועשר. כבר בלאו הכי איחרת נכון?"

"אתה מספר לי..."

"ובכן, עכשיו תיסע שמונים קילומטר לשעה. וכשתגיע לשם תביט על השעון ותראה, אתה תגיע לשם לכל המאוחר בשמונה ושתים-עשרה דקות. אז בשביל שתי דקות כדאי לעשות את כל הווג'ראס הזה?..."