3.2.61
"חמור – תן סיגריה!"
"תפאדל, יא רוחי."
"השתגעתי לקחת את הזבל הזה בפה! אין לך אמריקנית?"
"יוסי, תן לו אחת 'קנט', ללורד שלנו.
"יוסי שולף חפיסה מכיס מעילו, טופח עליה טפיחה חדה-מקצועית ויורה סיגריה סמוך לפי הידיד.
"נבז."
"עקום."
עכשיו, השלושה מעלים עשן. גבם אל הנהג, פניהם אל החלון האחורי של האוטובוס.
"אסור לעשן באוטובוס", מנסה גברת כבודה וכבדה, להעיר את אוזני הג'נטלמנים.
"יש לך סיגריה גם בשבילי?" שואל רביעי. מאחר שאין עונים לו, נאנח הוא בשברון-לב: "כבר לא עישנתי רבע שעה ואני יבש כמו עץ. תן לפחות מציצה."
"גס-רוח!"
"חי, חי, חי", מצייצים קולות המין היפה.
"מה את צוחקת, מה!" אומר המעשן הראשי ושם את רגליו במקום שנתפנה לידו. "השמנה ההיא עוד יכולה להתיישב על ידי", רוטן לידיד בספסל האחורי. "אני מת לישון. אתמול שכבתי בשעה שתים וחצי. איזו הילולה..."
"טססס, טססס, יחזקאל. ראית מי נכנסה? חתיכה, מה?!"
"אתה מספר לי!"
"תזמין אותה לנשף של מחר. אתה מכיר אותה?"
מסתבר שיחזקאל אינו מכיר אותה.
"חבל – אומר הנינוח ונאנח – הייתי מסכים ל..."
"אני אסדר לך את זה."
"אתה?! חה חה חה! פסיכי שכמוך?!"
"שמו – נה."
"הי, מיכה..." אומרת היפהפיה.
"אתה מכיר אותה?" מתיישב הנינוח."
אביבה, תכירי את צ'ומבו.""נעים מאוד."
"נעים מאוד מאוד", אומר צ'ומבה. "רוצה לשבת?"
"תודה," מתחייכת היפהפיה.
"אז שבי על הארץ."
"חי, חי, חי."
"דבילית, מה את צוחקת, מה?" – אומרת אחת הישובה ממול.
"עכברושית שכמותך, מה את מתערבת מה?" פולט הנינוח דברי חכמה ביחד עם עיגולי עשן. "מי אכל לך את השן, מי!"
"תבואי מחר לשלומקה. הוא משלח את הזקנים שלו, יהיה מה לשתות, אבא שלו סוחר יינות."
"אתה מספר לי?"
"את מכירה אותו?"
"עוד מגן הילדים."
משמגיע האוטובוס לאיזור המפואר של העיר, החלו הגברברים לנשור. פשפשונים קטנים בני 14, 15, משופמים בקושי, מהלכים על רגליים ארוכות עטופות מכנסי דאנגריס הדוקים, רגליים המזכירות משום-מה קביים מושאלים. ביחד – היתה זו חבורת פרחחים מסוכנים; לחוד – היה כל אחד מהם ילד טוב בתחפושת, המנסה להתפרץ לבגרות במפתח מזויף.
"פושטאקים," אומרת זו שקראו לה עכברושית.
"לא פושטאקים," אמרה היפהפיה. "כשמדברים אתם לבד, אז הם לא יודעים לספור עד עשר. פשוט, דחפו את כולם למין גימנסיה, שתלמידים טובים לא הולכים שמה. עשו אוסף של 'מפגרים'. אז מוכרחים להצטיין במשהו, לא?!"